חשל

חִשֵּׁל

לשון ימי הביניים (מטלורגיה) עיצב את הצורה של מתכת מלובנת או מחוממת על ידי הכאה בפטיש או לחיצה במכבש.
- "חשלי דודי - מחשלין ומרדדין נחשת ועושין ממנו יורות ומסריח הוא. (רש"י על כתובות עז א)
- "בהתחילה עיצב האדם את צורת המתכת הטהורה בפטיש-אבן, בקור, ולאחר מכן גילה שיוכל לעשות זאת גם בחום. הוא למד לחשל את המתכת, להקשותה תחת הלמות פטישים, לרככה בחום, להתיכה ולצקת אותה בתבניות חמר, אבן או חול." (תולדות הטכנולוגיה של המתכת, באתר ניוטק עיבוד שבבי, 2015)
לשון חז"ל חיזק.
- ”הרוח הזה בשעה שהוא יוצא בעולם הקדוש ברוך הוא מחשלו בהרים ומשברו בגבעות“ (קהלת רבה, פרשה א, סימן )
- מה שלא הורג אותך מחשל אותך.

”מאי מצרף נחושת רב אשי אמר חשלי דודי רבה בר בר חנה אמר זה המחתך נחושת“ (בבלי, מסכת כתובות – דף עז, עמוד א)

ערך בוויקיפדיה: חישול

עברית חדשה צורת משנה של חִשֵׁל.
- ”חוֹשְׁלִים וּבוֹתְרִים, וְרוֹקְעִים פֹּה בְּלִי הֶרֶף, מִנְיַן טַבָּעוֹת, לַשַּׁרְשֶׁרֶת פֹּה נֵרֶב עֲדֵי תֻּשְׁלַם, עֲדֵי תֻּשְׁלַם“ (חושלים פה, מאת שמואל וולמן, בתרגום יהושע טן-פי בזֶמֶרֶשֶׁת)